פסק-דין בתיק עב 166/06, דמ"ש 144/06

פתיח

1.            עניינן של התובענות שבכותרת, בשאלה, האם זכאי מר עאהד זובידאת (להלן: התובע), לתשלומים שתבע, בגין עבודתו כגנן גינות נוי, בתקופה 1.7.97 עד 7.1.06. התביעה הראשונה הינה לתשלום פיצויי פיטורים [ עב 166/06]; וצורפה אליה תביעה נוספת, לתשלום שכר עבודה, לתקופה 1.12.05 עד 7.1.06, ימי חופשה, ימי חג וימי מחלה [דמ"ש 144/06].

2.            לצערנו, כל ניסיונותינו לסיים הליך זה בהקדם לא צלחו, בשל סחבת שננקטה ע"י שני הצדדים, מטעמים שונים. לאחר שנדחתה בקשת התובע לתקן את תביעתו, אחרי סיום ההוכחות [החלטה מיום 20.6.10], וגם בקשת רשות ערעור עליה, נדחתה בבית-הדין הארצי לעבודה [בר"ע 21896-09-10, 11.11.10] - הוגשו סיכומי התובע ביום 20.1.11. הנתבע חזר וביקש אורכות להגשת סיכומים מטעמו, אולם, משסיכומיו לא הוגשו, על אף אורכות שניתנו לו - נקבע, בהחלטה מיום 11.11.11, שפסק-הדין יינתן ללא סיכומי נתבע, על יסוד החומר שבתיק, כמנומק בהחלטה.

3.            מלכתחילה, הוגשה התביעה - ביום 17.1.06 - נגד מר שמעון צברי, מי שאין חולק, שהיה מעסיקו של התובע, במסגרת עסקו כקבלן גינון (להלן: הנתבע), אך, גם נגד אשתו, גב' אסתר צברי, אשר לא היו כל קשרי עבודה בינה לבין התובע בזמן מן הזמנים. בשל כך, סמוך לאחר שמיעת הראיות - נדחתה התביעה נגד גב' צברי [פסק-דין מיום 23.12.09].

4.            כאמור, בתום שמיעת הראיות, ביקש התובע לתקן את כתב התביעה, בהוספת רכיב הפרשה לפנסיה (חלק המעביד) והפרשות לקרן השתלמות. חרף דחיית בקשתו - חזר התובע בסיכומיו, על טענות לגבי שני רכיבים אלה [ס' 24, ש' 32-29], דבר שלא היה לו כל מקום.

עובדות וטענות הצדדים

5.            להלן העובדות הרלבנטיות, הנקבעות לאחר ששמענו את הצדדים וחזרנו ועברנו על כל המסמכים שהוגשו לנו: 

                     א.         התובע עבד בשירות הנתבע, יחד עם עובדים נוספים מכפרו, זובידאת, באתרים שונים;

                      ב.         בניגוד לנחזה מתצהירו, כאילו עבד ברצף מיום 1.7.1997 ועד 6.1.06 [ ת/2, ס' 1], הופסקה עבודת התובע ביום 10.3.04, יחד עם שני עובדים נוספים מכפרו [ ת/2, נספח ה']. בגין כך, הגישו שלושת העובדים, ובהם התובע, תביעה בדיון מהיר, נגד הנתבע ואשתו, וזו הסתיימה בפשרה, ביום 15.4.04 [ דמ 2705/04 (אזורי חיפה) - ת/2, נספח ו' (להלן: הסכם הפשרה)]. בהתאם להסכם הפשרה - חזר התובע לעבודתו אצל הנתבע; זאת, החל מיום 1.5.04 [עמ' 15, ש' 4-3];

                      ג.          בין היתר, עבד התובע בשירות הנתבע, במשך כ- 7-6 שנים, במוסד החינוכי "רמת הדסה", הסמוך לכפר מגוריו, ולאחר מכן כשנתיים בגינון בטירת-הכרמל; לשם הגעה לאתר זה, העמיד הנתבע לרשות התובע, ועובדים נוספים מכפרו, "רכב צמוד";

                      ד.         בסמוך לסוף שנת 2005, החל הנתבע בעבודות גינון באור-עקיבא. לטענת התובע, מאז תחילת העבודה באתר זה, נלקח ממנו הרכב והוא נאלץ להגיע לעבודתו באמצעות רכב שניתן לקבוצת עובדים חדשה, מכפר טורען, שהיתה אמורה לאסוף אותו, וכך עשתה בתחילה, אולם, בהמשך נדרש להמתין בצומת אלונים, במרחק מה מביתו, ולשם כך נאלץ להקדים לצאת מהבית ולהיגרר בשני אוטובוסים ובסה"כ בזבז כל יום שעתיים על נסיעה, הלוך וחזור, סה"כ 4 שעות, ולא קיבל עליהן כל תמורה; עוד, לטענתו - לעיתים, מאחר שלא אספו אותו, הפסיד ימי עבודה;

                     ה.         ביום 6.12.05, נשלח מכתב מאת ב"כ התובע אל הנתבע, בטענה, על כך שלא משולמת לתובע תמורה, עבור שעות הנסיעה לעבודה בגינון באור-עקיבא [ ת/2, נספח א' (להלן: מכתב ההתפטרות)]. במכתב ההתפטרות נטען, כי להרחקת מקום העבודה מביתו של התובע מתווספת לשורה ארוכה של פגיעות בזכויותיו, אי תשלום שכר במועד, אי מתן חופש שנתי, אי מתן בגדי עבודה, אי תשלום פנסיה או שכר מינימום, ובשל כך, הודע בשם התובע לנתבע, כי הוא רואה בכך "הרעת תנאים", המזכה אותו להתפטר ולהיחשב כמפוטר, ומיום 7.1.06, יפסיק התובע לעבוד אצל הנתבע. במכתב ההתפטרות, נדרש הנתבע לשלם לתובע עבו 4 ימי עבודה, שהפסיד "באשמת" העובדים שלא אספו אותו בצומת אלונים, לדבריו;

                      ו.          לטענת התובע, בעקבות מכתב ההתפטרות, מסר לו הנתבע שעליו לצאת לחופשה. הדברים הועלו על הכתב במכתב נוסף מאת ב"כ התובע, אל הנתבע, מיום 20.12.05 [ ת/2, נספח ב']. בתגובה למכתב זה, השיב הנתבע, במכתב מיום 7.1.06, בכתב-ידו, כי הוא מקבל את התפטרות התובע, למרות שאינו רוצה בכך.

                      ז.          לטענת הנתבע, התובע עשה הכל כדי שיפטר אותו וגרם לו נזקים רבים בעבודה, על כן, הוא שוקל להגיש נגדו תביעת נזיקין [ ת/2, נספח ג'];

                     ח.         לאחר הגשת התביעה, קיבל התובע דמי חופשה ודמי הבראה באופן מלא, ולפיכך, ביקש בא-כוחו למחוק רכיבים אלה מכתב התביעה [עמ' 1, ש' 5];

                     ט.         באותה הזדמנות, צומצמה התביעה לתשלום שכר עבודה, נוכח העובדה, ששולם תשלום עבור 12 ימים בחודש 12/05, והתובע ביקש להותיר על כנה את תביעתו לפיצויי הלנת שכר בגין הקרן ששולמה באיחור [שם, ש' 9-6];

                      י.          נוכח זאת, המחלוקות שנותר לנו להכריע בהן, הינן ביחס לפיצויי פיטורים, ימי חג ושכר  חלקי עם פיצויי הלנת שכר, בחודש האחרון לעבודת התובע, בלבד.

6.            התנהגות התובע חרגה מהמקובל בהליך משפטי, לא רק בכך שחזר על טענותיו, ביחס לרכיבים שבקשה להוספתם לתביעה נדחתה מפורשות - פנסיה וקרן השתלמות - אלא, הוא הוסיף והתייחס בסיכומים גם לרכיב "בגדי עבודה", שנזכר בתצהירו, על אף שרכיב זה לא כומת בתביעתו - באופן נפרד [ דמ 144/06, ס' 5], והוא אף לא ביקש לצרפו לתביעה, במועד המאוחר בו ביקש לתקן את תביעתו; בקשה שנדחתה, כאמור. הנתבעת חזרה והבהירה מתחילת הדרך, כי היא מתנגדת לכל הרחבת חזית ולא היתה כל הצדקה להתייחס לרכיב זה בתצהיר התובע, או בסיכומיו.

דיון והכרעה